<h1>שבלי הלקט סימן ק"ל</h1>
<h2>דף קז.</h2>
אמר רבא הילכתא טעם מקדש טעם מבדיל. ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו. ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבוע כולה, וכדאמר ר' זירא עד רביעי בשבת. פי' ואין רביעי בכלל. אמר ר' יעקב אבל לא על ידי האור, פי' שאין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחילת ברייתו הוא. סדר הבדלה: יין, בשמים, נר הבדלה. וסימן ביתי י'ב'נ'ה בה (זכריה א', ט"ז). ומה טעם מברכין על הבשמים במוצאי שבת לימדונו רבותינו ז"ל, שבשבת יש באדם שתי נשמות, ובמוצאי שבת ניטלת ממנו נשמה אחת ונשאר חלוש, על כן צריך להריח בבשמים ובריח טוב כדי להתחזק. וביום הכיפורים ליכא ייתור נשמה ולא מברכינן. ובשם רבינו יעקב ביר' יקר ז"ל מצאתי, דטעם הבשמים במוצאי שבת מפני ששובת אור של גיהנם ואינו מסריח, ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח לפיכך מריח בבשמים להפיג ריח רע. אבל ביום הכיפורים לא מצינו שביתת האור. ומה שנהגו להסתכל בציפורני אצבעותיהן, מצאתי שהשיב רב נטרונאי גאון זצ"ל כשהוא מברך במוצאי שבת בורא מאורי האש, מנהג בשתי ישיבות שמסתכלין בכפות ידיהן. וכך ראינו רבותינו ז"ל שהיו עושין ואומרים נסתכל בידינו כדי שנהנה מן האור, כמו ששנינו אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו. וכך הוא המנהג תחילה מכניס אצבעותיו לתוך ידיו ומחשיך תחתיהן, ואחר כך פושטן והנה אור במקום חושך ומברך שכבר הוא ניאות מן האור. וראינו בפרקים דר' אליעזר [פ"כ], שמצוה להסתכל בציפרנים לפי שהן לבנים ובהן נהנה מאור הנר בראותם. ומשום הכי פשטינן ידים להבדלה למיחזי אי איכא נהורא אי לא. וכיון דלאו בורא האש מברכינן אלא בורא מאורי האש מברכינן, אי איכא נהורא מברך, ואי חזי בחבריה או במידי אחרינא מברך. ירושלמי [ברכות פ"ה ה"ב] ר' חזקיה בשם ר' ירמיה העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס ועיניהן בנר. ותו גרסינן בירושלמי ר' זעירא ורב יהודה ור' בא בשם ר' אבא ביר' ירמיה אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, אומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר ר' זעירא לרב יהודה וכי ששת ימי המעשה לפניו. אמר ליה וכי ימי טומאה וטהרה לפניו והכי נמי איתא בגמרא דילן מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה. ואילו שאומרין בהבדלה ככתוב (ויקרא כ', כ"ו) והייתם לי קדושים כי קדוש אני ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, וחותמין בהמבדיל בין קדש לחול, כתב אחי ר' בנימן נר"ו דלא סבירא ליה, דאנן בעינן מעין חתימה סמוך לחתימה. ועל כיוצא בזה נראה לומר, כל המוסיף גורע, דאינו לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה. אבל בין יום השביעי לששת ימי המעשה, היינו בין קודש לחול, והוי מעין חתימה ומעין פתיחה סמוך לחתימה. מצאתי בשם הר' שמחה זצ"ל ראיתי אנשים המחמירין על עצמן במוצאי שבת שיושבין על השולחן ומבדיל על היין ושותה, ואע"פ שלא פסק בסעודתו מברך בורא פרי הגפן כשהוא שותה בתוך הסעודה, ואע"פ שבירך על כוס ההבדלה, משום דאמרינן דיש הבדלה בלא סעודה כשהוא סועד נמי לא בטלה ברכת היין שבתוך הסעודה. ולר' אינו נראה ואין מנהגו בכך, דכיון שהוא מיסב על השולחן ולא פסק בסעודתו עולה ברכת היין לכאן ולכאן, והמברך שתים הרי זו ברכה לבטלה. וכן כתב אחי ר' בנימן נר"ו, דברכת היין שלהבדלה פוטרת היין שבתוך הסעודה מאחר שאינו מפליג, והרי הוא סועד מיד אחר שהבדיל. וכך שנינו בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, פי' וכל שכן שבתוך המזון. והא דאמרינן עלה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שבתות וימים טובים שאדם קובע סעודתו על היין. וכן אמר רבה בר מרי אמר ר' יהושע בן לוי לא שנו אלא שבתות וימים טובים ובשעה שיוצא מבית המרחץ ובשעת הקזת הדם, שאדם קובע סעודתו על היין, אבל בשאר ימות השנה בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון, לאו לאפוקי כי האי גוונא דהבדלה אתי דכל כי האי גוונא שמברך על היין ודעתו לסעוד מיד, בירך על היין שלפני המזון פטר את שלאחר המזון, ולא בא ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי למעט שאר ימים אלא לפי שיש שרגילין להביא קודם אכילה יין לשתות להמשיך את ליבם לאכילה, כדאמרינן חמרא פורתא גריר ופעמים אוכלין מיד ופעמים נמלכין ואין אוכלין מיד, הילכך כל זמן שקובעין סעודתן על היין, שאחר ששותין סועדין מיד ואין מפליגין אין צריך עוד לברך, כמו ששנינו, והוי דומיא דשבתות וימים טובים, אבל השותה קודם סעודה ונמלך אם יסעוד מיד אם לאו, ודאי כי האי גוונא צריך לברך. והיינו דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי. ותו כיון דאי איפשר לו לסעוד עד שיבדיל אין לך קביעות סעודה עליו גדולה מזו.
וצריך אדם להסדיר שולחנו במוצאי שבת, דאמר ר' חנינא לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית. משל, שמלוין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו. ובסידורים מפרש אבר אחד יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת. ואע"פ שהבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס, דתניא [ברכות ל"ג ע"א] אנשי כנסת הגדולה תיקנו להן לישראל ברכות ותפילות קדושות והבדלות. בתחילה קבעוה בתפילה, העשירו קבעוה על הכוס, חזרו והענו קבעוה בתפילה, והן אמרו המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס. מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל אין מבדילין אלא על היין ולא על הפת ולא על המים. ואע"פ שכתוב בפרקים דר' אליעזר [פ"כ] ר' מונא אומר כיצד אדם מבדיל. מביא כוס שליין ומקרב ידיו לאור הנר, ואומר בורא מאורי האש, וכיון שמרחיק ידיו מן האש אומר ב' המבדיל בין קודש לחול. ואם אין לו יין פושט ידיו לאור האש ומסתכל בצפרנים שהן לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש. ואם אין לו נר פושט ידיו לאור הכוכבים. ואם נתקדרו שמים בעבים ואינו רואה את הכוכבים תולש אבן מן הארץ ואומר ברוך אתה יי' המבדיל כול', אעפ"כ לא סבירא לן לאבדולי אלא על היין. ואפילו בפת אין מבדילין. וכן מצאתי לרב עמרם בר ששנא גאון זצ"ל אין מבדילין על הפת כל עיקר. מה טעם שאינו דומה הבדלה לקידוש, מפני שקידוש אי איפשר לו שלא יסעוד, [דקאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה, וכיון שהשלחן קבוע וסעודתו קבועה ואי אפשר לו שלא יסעוד] מקדש על הפת. ואפילו לכתחילה יכול לקדש על הפת אי חביב ליה טפי מחמרא, כדאמרינן בערב פסחים [ק"ו ע"ב] רב כי הוה חביב ליה חמרא הוה מקדש אחמרא, וכד הוה חביבא ליה ריפתא הוה מקדש אריפתא. והא דאמרינן בברייתא התם, זכור את יום השבת, זכריהו על היין בכניסתו, לאו דווקא יין, הוא הדין נמי דעל הפת יכול לקדש, ואורחא דמילתא נקט יין, המשמח אלהים ואנשים. ואפילו אם נדור ועומד מערב שבת שלא לוכל, מותר לו לקדש על הפת ולאכול, דאין שבועה בתוך שבועה, דמושבע ועומד הוא מהר סיני שיקדש, ואין קידוש אלא ממה שהוא קובע סעודתו, או פת או יין, דכת' (ישעיה נ"ח, י"ג) וקראת לשבת עונג, במקום קריאה שם תהא עונג, הילכך חייב לאכול ולעבור על נדרו כדי שיהא עונג במקום קריאה. וכן מצינו במסכת נזיר, דאמרינן התם [ד' ע"א] נזיר חייב בקידוש היום לשתות מאחר שקידש ביין. והתם מפרש טעמא. וכן מי שנדר שלא לאכול וקידש על הפת חייב לאכול. מיהו אנן לא שרינן לכתחילה שיקדש הנזיר על היין אלא יקדש על הפת ויפטר מן היין. אבל אם מיהר וקידש חייב לשתות. וכן מי שנדר שלא לאכול אל יקדש בתחילה על הפת שהרי יכול לקדש על היין וליפטר, דאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, ויש לך לעשות שניהם, אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה. וכן בקידוש, לא תעשה, הנדר, ועשה, זכירת הקידוש בפת או ביין, והוי כמי שלא נדר בו לכתחילה וישתה, דאין נזירות חלה על יין קידוש, מאחר שמצווה הוא לקדש בו. וכן למי שנדר על הפת, אם אין לו יין יקדש על הפת, דאין חילוק בין פת ליין לעניין קידוש, דמצווה הוא לקדש או בפת או ביין מאחר ששולחנו קבוע ומסודר לפניו. אבל במוצאי שבת כלום הוא מצווה מן התורה לסדר שולחנו ולקבוע סעודתו בפת או ביין שנוטל פת ומבדיל עליה, הילכך אין מבדילין על הפת. וכן מנהג בשתי ישיבות. אבל מוצאי שבת ליום טוב שיש קידוש והבדלה, אם אין לו יין מבדיל על הפת ושפיר דמי. וכן אמר בה טעם אדונינו מר רב צדוק מאור עינינו זלה"ה. אילו עמדה הלכה כדשלח אבא אבוה דשמואל לרבי, ילמדינו רבינו סדר הבדלות היאך שלח ליה כך אמר ר' ישמעאל ביר' יוסי שאמר משום אביו, שאמר משום ר' יהושע בן חנניה נהי"ק, נר, הבדלה, יין קידוש. ואמר ר' חנינא משל למלך יוצא ואיפרכוס נכנס, בתחילה מלוין את המלך, זהו שבת, ואחר כך יוצאין לקראת איפרכוס, זהו יום טוב, הוה אמינא כיון שהבדלה קודמת, וקיימא לן דאין מבדילין על הפת, אסור להבדיל על הפת אפילו בשבת ולמחרת יום טוב. עכשיו שאמרו חכמים היכא דאיכא זמן היכי עביד. אביי אמר יקזנ"ה, רבא אמר יקנה"ז, והילכתא יקנה"ז כרבא, כיון שקידוש אומר תחילה נעשה קידוש על הפת עיקר והבדלה כטפילה, ומבדילין על הפת עם הקידוש. וכן סברא דרבוותא בתראי, אבל קמאי, כגון מר רב יוסף גאון ומר רב אבא ומר רב צדוק גאון זצ"ל סבירא להו דהבדלה נמי על הפת, וכן פסק בעל הדיברות, ורבינו חננאל זצ"ל. ובשם רב האיי גאון זצ"ל מצאתי ששאלתם מי שנשבע שלא ישתה יין עד י"ב חודש, מה יעשה לעניין הבדלה וקידוש היום שהוא מושבע עליו מהר סיני. וכי מושבע מהר סיני על קידוש היום ביין בלבד הלא איפשר לו לקדש בפת, וכמו כן יכול להבדיל בתפילה ודיו, שהרי אמרו רבותינו ז"ל [ברכות ל"ג ע"א] המבדיל בתפילה ועל הכוס ינוחו לו ברכות על ראשו, מכלל דסגי ליה בחדא, ובוודאי מצוה מן המובחר להבדיל ולקדש על היין, אבל עד שנאמר כל הנשבע על זה הרי זה שבועת שוא אין אנו יכולין להתיר והוא חייב לעמוד על שבועתו. ואסיר ליה לאיניש למיטעם קודם הבדלה שום מידעם, כי הא דאמרו ליה מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא אייתינן ליה שיכרא ולא אבדיל ובת טות, למחר אייתינן ליה חמרא ואבדיל וטעם מידי. לשנה איקלע לאתרין ולא הוה לן חמרא, אייתינן ליה שיכרא ואבדיל, אמר חמר מדינה הוא. שמע מינה תלת. שמע מינה המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס. ושמע מינה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל. ושמע מינה מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו. והא דאמרינן אם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, דשמעינן מינה דמותר לטעום כלום קודם הבדלה, פירש רבינו ניסים זצ"ל, דהכא באוכל במנחה בשבת עסיקינן וחשכה מוצאי שבת ועדיין לא בירך ברכת המזון. אי נמי יש לומר כי הא דאמרינן דאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל, הני מילי היכא דאית ליה חמרא טובא לברכת המזון ולהבדלה דמצי לקיומי לכולהו. אבל האי דלית ליה אלא חד כסא, אם יבדיל תחילה נמצא שמפסיד כוס שלברכת המזון. ואמימר דבת טות, משום דלא הוה ליה חמרא כלל, וכיון שלא היה מקיים מצות הבדלה כלל לא רצה לוכל. אבל זה שיש לו כוס אחד ועתיד לעשות הבדלה מותר לו לוכל ומשלשלן. ודווקא גבי הבדלה אמרינן הכי. אבל לא לגבי קידוש, שאם אין לו אלא כוס אחד מקדש ואוכל ואחר כך מברך ברכת המזון בלא כוס. ולא שרינן ליה להתחיל ולוכל בלא קידוש כדשרינן בהבדלה משום דקידוש הוא מן התורה, כדנפקא לן מזכור את יום השבת לקדשו. אבל הבדלה אינה אלא מדרבנן, והכי נמי אמרינן, אמר רב שבת קובעת לקידוש ואינה קובעת להבדלה. ואע"ג דפליג שמואל עליה ואמר כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה, קיימא לן הלכה כרב באיסורי. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו כללא דסבירא לן דלא אמרינן אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל, אלא היכא דאית ליה חמרא, אבל אם הוא במקום שאין בו יין מצוי, מה יעשה יתענה הילכך דיי לו בהבדלה דתפילה, דכיון דאין לו יין, חזרה הבדלה ליושנה, כמו שאמרנו [ברכות ל"ג ע"א] בתחילה קבעוה בתפילה, העשירו קבעוה על הכוס, חזרו והענו קבעוה בתפילה. והן אמרו המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס. פירוש, זה שאמרו צריך להבדיל על הכוס, דווקא היכא דאית ליה יין, אבל אי לית ליה יין יצא בהבדלה דתפילה. והא דאמימר דבת טוות, חומרא הוא דאחמיר אנפשיה. אי נמי יין היה מצוי אצלם, שהרי למחר הביאו לו יין והבדיל, ולכך לא רצה להבדיל בערב, והם לא חששו בכך, דכיון דשכר חמר מדינה הוא וראוי להבדילה, היה לו להבדיל עליו, כמו שעשה לשנה הבאה. אבל ראוי לאדם לטרוח ולחזור אחר היין כדי להבדיל עליו, דאמר [פסחים קי"ג ע"א] ר' יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא, ואילו הן: הדר בארץ ישראל, והמגדל בנו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות, והוא דשייר מקידושא לאבדלתא. ואמר ר' צדוק כל שאינו מבדיל על היין ואינו שומע מן המבדילים במוצאי שבת אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל המבדיל על היין במוצאי שבת, או שומע מן המבדילים, הקב"ה קורא אותו קדוש ועושהו סגולה, שנאמר (שמות י"ט, ה') ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו', וכתיב (ויקרא כ', כ"ו) והייתם לי קדושים כי קדוש אני וגו'.
